בהנחה שמישהו קורא את הבלוג הזה, ושמי שקורא אותו קרא את שני השיעורים הראשונים בתסריטאות (למי שהחמיץ, פה נמצא השיעור הראשון, ופה השני), עכשיו הגיע הזמן לתרגול!
בחרו סרט עלילתי כלשהו, ושחזרו את הסצינה הראשונה מתוכו. השתדלו להקפיד על כללי כתיבת התסריט: להבדיל בין תיאור לדיאלוג, לתאר את הדמויות, לתאר את המיקום ולדמות עד כמה שניתן את מה שרואים בסצינה.
זה התרגיל שהמרצה צביקה קרצנר, שייבדל לימים ארוכים, נתן לנו בשיעור הראשון. אני אוסיף עוד חלק קטן בתרגיל, רק בשביל הכיף: אל תכתבו בשום מקום בקובץ את שם הסרט שממנו בחרתם סצינה. הראו את שחזור הסצינה שלכם למישהו שמכיר את הסרט (צפה בו אבל עברו לפחות שבועיים מאז) ובקשו ממנו לזהות מהיכן לקוחה הסצינה. אם הוא הצליח לזהות, תוסיפו לעצמכם נקודה.
הנה השחזור שלי. מזהים?

פנים- דירתו של מייקל - יום
כתובית לבנה על מסך שחור: ברלין, גרמניה. 1995.
פייד אין על ביצייה מהודרת, עליה מונחת בקפדנות ביצה ע"י יד גברית. שתי ידיים גבריות אוחזות בביצייה ומעבירות אותה. מעבר לכיור, שם מונחת ביצייה וקליפת ביצה בכיור, רמז לכך שמישהו כבר אכל קודם. אותה יד גברית מחוייטת מניחה את הביצייה עם הביצה על צלחת לבנה, לצידה סכו"ם מהודר וספל שערוכים בצורה מסודרת. קפה שחור נמזג לספל. אותה זרוע בחולצה לבנה מניחה את הספל לצד מחשב נייד. הדמות נמצאת בחדר עבודה. לפתע נשמע קול נשי רך עם מבטא זר שקשה לשייך בדיוק לשפה מסויימת. במקביל לשמיעת הקול אנו רואים את הגבר שאת ידו ראינו עד כה. זהו מייקל. הקול מיועד אליו והוא נראה מופתע לשמוע אותו. הוא לבוש מוקפד, חולצה לבנה, עניבה ושלייקעס. נראה כבן 50, נאה.

אישה:
לא הערת אותי.
מייקל (מחייך חיוך קטן, נושא את קולו מעט):
את ישנת.

מגלים כי הדמות הנשית עירומה לגמרי, מביטה אליו. שיער שחור ארוך. נראית צעירה ממנו וללא ספק הרבה פחות מוקפדת ממנו.

אישה (מתחילה ללכת ממנו לכיוון חדר השינה):
נתת לי לישון כי אינך מסוגל לסבול לאכול ארוחת בוקר עמי.
מייקל (הולך לכיוון המטבח, מצטדק):
הרתחתי לך ביצה, רואה? לא הייתי עושה זאת לולא רציתי לראותך.

האישה יוצאת מחדר השינה עטופה בחלוק.

מייקל:
תה או קפה?

האישה צועדת לכיוון השיש מולו.

אישה:
אי פעם הייתה אישה שנשארה מספיק זמן כדי להבין מה לעזאזל הולך אצלך בראש?

מייקל שותק, האישה לוקחת כפית ומתחילה לטפוח על הביצה.

אישה:
מה אתה עושה הערב?
מייקל (נוקשה מעט):
אני נפגש עם בתי.
אישה (מופתעת):
בתך? לא דיברת עליה.
מייקל (בחוסר נוחות):
באמת? ובכן, היא הייתה בחו"ל במשך שנה. אמרת שאת רוצה תה?

חיתוך, אנו רואים את האישה יוצאת מחדר השינה, לבושה באלגנטיות, מאופרת ומסורקת.

אישה (זורקת לחלל האוויר):
אני הולכת...

מייקל יוצא מחדר העבודה ומביט לעברה. מחייך חיוך עקום.

אישה
תהנה עם בתך.

האישה פותחת את הדלת, יוצאת וסוגרת אותה אחריה. מייקל עומד ומביט בה בעודה יוצאת. הוא הולך לחדר השינה, מביט במצעי המיטה הסתורים. צועד לעבר החלון, ומביט מעברו אל הרחוב. ממול בניין, פסי רכבת. שומעים קולות רכבת מתקרבים. ובהדרגה גם נראה אותה, רכבת צהובה שחולפת על פני המסך מול עיניו של מייקל. עיניו מתרוצצות ימינה ושמאלה במהירות, כמחפש דבר מה. דמות נער צעיר מביטה אליו, מאחד החלונות. החלון ממנו הנער מביט מלא בזרמי גשם. החלון של מייקל לעומת זאת, יבש לחלוטין.

התשובה בפוסט הבא :)

(הערה: אין אפשרות בפונקציות של הבלוג לכתוב לפי פורמט תסריט, לכן קחו בחשבון שהשורה של הדמות בדיאלוג צריכה להיות במרכז, וששורת הדיאלוג צריכה לבוא אחריה עם מעט "קפיצה" לימין. כל שורות הדיאלוג צריכות להתחיל מאותה הנקודה- בין הימין למרכז).