שיעור ראשון

13.6.2010 15:27

התסריט בנוי מתיאורים בזמן הווה ובגוף שלישי. כדי לכתוב תסריט, צריך להתחיל לחשוב אחרת על כתיבה. התסריט צריך להיות ברור וקונקרטי כמה שניתן. זה הבסיס לסרט, וזה לא המקום למטאפורות. כלומר, כמובן שיש בקולנוע שימוש במטאפורות, אך בתסריט עצמו לא כותבים בצורה מטאפורית. לא ניתן לבמאי לנחש למה התכוונו. כותבים אך ורק דברים שניתן לצלם ולהקליט. את מה שאנו רוצים להעביר צריך לבטא בצורה ויזואלית או דרך סאונד. מחשבות, הגיגים ומטאפורות לא יוכלו להיכתב, בניגוד לפרוזה. בתסריט נצטרך למצוא לזה ביטוי ויזואלי.
דרך לדוגמא לבטא מחשבות בתסריטאות היא באמצעות voice over. הצופים שומעים קול של מספר/דמות בסרט מבלי שרואים את הדמות מדברת. זה קיים למשל ב"עקרות בית נואשות": קולה של הדמות שהתאבדה, מרי אליס, מלווה את הסדרה.
בניגוד לשחקנים, במאים וכו', התסריטאי בד"כ נשאר דיי אנונימי. הוא לא נהיה "סלבריטי". יש בזה קטע מתסכל לפעמים, וכפוי טובה.. אחרי הכול, התסריטאי יזם את הסרט, הוא כתב אותו. מצד שני, יש סיפוק עצום בכתיבת תסריט. התסריטאי הוא היוצר המקורי היחיד בכל התהליך עד להפקת התוצר המוגמר. הכול מתחיל ממנו.
בארץ יש הרבה במאי קולנוע שהם גם תסריטאים: שמי זרחין, שבי גביזון... בעוד שבטלוויזיה יש יותר הפרדה בין מקצוע התסריטאי לבין מקצוע הבמאי. לתסריטאי יש הרבה כוח בכתיבה לטלוויזיה.
תסריט=תיאור מילולי כתוב של התרחשות שניתן לצלם/להקליט אותה. כתוב בגוף שלישי ובזמן הווה. כאשר יש שינוי בחלל ו/זמן אנו בסצינה אחרת. כל סצינה חדשה מקבלת כותרת משלה.
הבמאי, השחקנים, הצלם יוצרים אינטרפטציה של התסריט. יש תסריטים מקוריים באינטרנט ויש שחזורים שלהם, מה שנקרא- transcripts. תמיד קיים פער בין התסריט לבין התוצאה המוגמרת של הסרט שנוצר בעקבות התסריט.
דקה של סרט, ככלל, זה עמוד תסריט. התסריט זו היצירה של התסריטאי, והיא כוללת בד"כ כ-100 עמודים. הכתיבה התסריטאית מאוד טכנית ומאוד מתוך מחשבה ויזואלית. בתסריט כל דבר שניתן לבטא בסרט ע"י תמונה עדיף על פני ביטוי ע"י מילים.
2 אסכולות לכתיבת תסריט:
1. לא להיכנס לתיאור של מצלמה, עדשות, תאורה וכו'.
2. התסריטאי הוא גם הבמאי של הסרט, ועליו לתאר גם תנועות מצלמה- לפחות בשלב הכתיבה. הבמאי לא חייב לציית לזה.
התסריט הוא אמצעי השיווק החזק ביותר לסרט. בפיצ'ינג, בהצגה של רעיון לסרט, השאלה המרכזית איתה יתמודד התסריטאי תהיה: "יש לך תסריט?" והתסריט עונה על השאלה האם זה עובד או לא. התסריט קובע במידה רבה אם סרט יופק. הכתיבה המביימת קצת מקלקלת את חווית הקריאה, לכן צריך להיזהר עם זה, לא להשתמש יותר מדיי במונחים טכניים שמוציאים מהאווירה של הסרט. למשל "אנחנו רואים", "אנחנו מגלים", ייקרא בצורה נעימה יותר מאשר "תקריב לפנים של __ (הדמות)".
shooting script- תסריט צילומים, באחריות הבמאי. מפרקים את התסריט לשוטים.
הכלי העיקרי של התסריטאי זו הסצינה.
גודל אות כותרת של הסצינה יהיה 15. סוג אות: אריאל. הכותרת מיושרת לימין.
בכותרת מציינים חוץ/פנים, מקום (למשל: חוף ים, ת"א), ויום/לילה.
אחרי הכותרת יש מרווח כפול. בגודל 13 יבוא תיאור מתומצת של מה רואים. אח"כ נכנסים לפירוט. למשל: שני הומלסים יושבים על החול ושותים וודקה.
אם לדמויות יש משמעות, יש לציין את שמותיהן. להיות קונקרטיים בתיאור שלהן. למשל: יאשה, 35, זיפים, חולצה פתוחה, קירח ומיקי, 41, ג'ינג'י, כרס, חולצה עם הדפס של סופרמן.
צעירה בת 16 מתקרבת אל השניים. היא נראית בת טובים. השניים מביטים בה המומים.
דיאלוג מתחיל בנק' טאב קבועה:

יאשה:
אני חולם, מיקי?
מיקי:
כן, זה חלום.
*יש פורמטים מסודרים לתסריט, כך שאל דאגה- בד"כ תסריטאי לא נאלץ לחשוב על דברים כמו גודל הגופן או איך לעבור לדיאלוג. הטריק היחיד זה להשיג אותם :)
אז עד לפעם הבאה... au revoir

0 comments:

הוסף רשומת תגובה