הרבה פעמים כשרואים סרט לא יודעים בדיוק מה מזה נמצא בתסריט. תסריטאים הרבה פעמים צופים בסרטים ותוהים לגבי זה...
ישנם כמה שלבים בתהליך הכתיבה של התסריט. התסריט מתחיל מרעיון עלילתי לסרט- זה משהו שמבחינת ההיקף עומד על משפט או כמה משפטים, פסקה קטנה מאוד, שמכילה את הרעיון מבלי להיכנס לפרטים. צריך להבין על מה הסרט מתוך הרעיון. מה הקונפליקט של הסיפור. הרעיון זה להגיע מהרעיון הקצר לסינופסיס, שזה השלב הבא.
סינופסיס=תקציר של עלילת הסרט. שלב הפיתוח הראשוני של הרעיון. זה כבר פורס את הסיפור: אצל הרבה תסריטאים זה החלק שלוקח הכי הרבה זמן. צריך לחשוב על הסיפור מלמעלה. זה מאוד קשה לפעמים, אבל עוזר. כדאי להתעקש על שלב הסינופסיס, יש תסריטאים שמנסים "לזרום" עם התסריט, אבל לרוב אם אין להם תוכנית מגובשת הם נתקעים באמצע.
הסינופסיס הראשוני מורכב מ-3 פסקאות שהן התחלה, אמצע וסוף.
פסקה ראשונה: רקע, הצגת הגיבור/ים ותחילת הקונפליקט.
פסקה שנייה: עיקר ההתרחשות, איך הגיבור/ים מתמודדים עם הבעיה. זה עיקר הסיפור. זה לב הסרט.
פסקה שלישית: איך הסיפור נגמר, איך נפתר הקונפליקט.
הסינופסיס הקצר הזה, של 3 פסקאות, מיועד לשווק את התסריט. צריך לחשוב על זה כעל מה שיופיע מאחורי אריזת הדי.וי.די של הסרט- משהו ש"ימכור". זה מאפשר גיוס כסף לכתיבת התסריט.
יש קרנות שפועלות בארץ ומעניקות מענק פיתוח של תסריט על בסיס סינופסיס. "קרן הקולנוע הישראלי" למשל, דורשת סינופסיס של 3-5 עמודים. זה כבר סינופסיס הרבה יותר מפורט, שיכול לכלול אפילו תיאור של סצינות מפתח בסרט.
בסינופסיס בפרט ובתסריטאות בכלל, יש משהו קונקרטי.
ונעבור לשלב הבא בפיתוח התסריט, והוא הטריטמנט: טריטמנט זה רצף של סינופסיסים של סצינות. מהטריטמנט כבר אפשר לראות איך הולכים לספר את הסיפור. הוא מתייחס למבנה המתוכנן של התסריט, זה נותן מעין שלד של "הבניין". זה כבר ממש התחלת המימוש של ההבטחה הגלומה בסינופסיס. כתיבת הטריטמנט דורשת מהתסריטאי להתמחות בנושא של מבנה של סיפור. איך ואיפה כל דבר קורה. זו רשימה של סצינות, כאשר בכל סצינה מתארים בקצרה היכן היא מתרחשת ומה קורה בה. כל תיאור כזה צריך לכלול מה הרצון של הדמות בסצינה, מכשול ומה התוצאה.
בתסריט המלא צריך לתת דין וחשבון איך התחושות מועברים. בתיאור הסצינה בטריטמנט אפשר להבין מה הסאבטקסט, הכוח המניע שפועל בסרט. מה עומד מאחורי כל סצינה.
one liner- שורה של תיאור לסצינה. פוקוס על הסיפור.
ככל שהסינופסיס קצר יותר והטריטמנט קצר יותר, כך ברור יותר מה הסיפור. לכתוב רק את מה שחשוב, זה עוזר להתמקד ולהבין על מה הסרט.
מבחן אמיתי של רעיון לסרט, סינופסיס, זה לספר עליו בעל-פה: במילים אחרות, לעשות לו פיצ'ינג. לעשות מעין פרזנטיה של הסיפור. חלק זה דומה קצת לעבודה של פרסומאי (*אגב, ראיתם מאד מן? תראו!)- צריך לזהות נקודות חוזק בסיפור ולהדגיש אותן. צריך לתת למפיקים את התחושה שאנחנו יודעים מה טוב בשבילם (*וכאילו, הלו? זה דיי נכון).
איך מקובל להגיש סינופסיס?
שם התסריט בגודל 24.
שם התסריטאי/ת/ם בגודל 18.
סוגה- אם זו דרמה, קומדיה, סרט מלחמה וכו' בגודל 14 (*בישראל אגב, ההסתברות לקרוא תסריט של סרט מלחמה שואפת ל-1).
מצב הפיתוח- אם זה בשלב הסינופסיס/טריטמנט/דראפט וכו' בגודל 14.
לחצו על ctrl+alt+c כדי להגן על זכויות באופן פורמלי (*למרות שזכויותיכם על הסינופסיס אמורות להיות מוגנות גם ללא הסימון הזה- ודיברתי עם עו"ד שמתמחה בנושא, אבל לכל מקרה...).
כל הרכיבים הללו, שהם למעשה הכותרת, בפונט david.
את הסינופסיס עצמו מגישים בפונט arial ובגודל 14. בתחילתו כדאי לכתוב כמה שורות שהן ממש הפיצ'- משהו ש"מוכר" את הרעיון. לאחר מכן, בסינופסיס עצמו, להרחיב.

גם כאשר יש תסריט כתוב, בכל הגשה של תסריט, מבקשים להגיש גם סינופסיס. בכתיבה של הסינופסיס יש משהו כללי, מסגרת, בתסריט עצמו צריך לקבל תחושה שאנו מאמינים לזה, מרגישים את הסרט. התסריט המלא מראה על הפוטנציאל של הסרט.
שיטת העבודה הרווחת היא לעבוד עם שני קבצים במקביל- טריטמנט ותסריט. הטריטמנט שומר על גבולות הסיפור. נותן פרספקטיבה בתוך הקונטקסט של סצינה מסויימת. התסריט זה משהו שנכנסים אליו, שנשאבים אליו. כתיבת התסריט רצופה בהפתעות.
*מנסיון אישי, הטריטמנט שומר עלינו מפני עצמנו- שלא נהרוס את הסיפור. עם זאת, חשוב לשמור על איזון בין לעקוב אחרי הטריטמנט מצד אחד אבל גם לדעת לשחרר, ולא להיות ייקים מדיי.
עוד מספר מילים על הסינופסיס: בסינופסיס בד"כ אין סיום ברור. כדאי לסיים עם סימן שאלה, ליצור עניין אצל הקורא. כמו העיקרון של "מכונית תלוייה על בלימה" (קליף האנגר)- סיום מותח של סצינה.
יש מקרים שמוסיפים פסקה עם האמירה של הסרט, למה חשוב לממש את הרעיון הזה.

עד לפעם הבאה- au revoir.
יש מקרים

התסריט בנוי מתיאורים בזמן הווה ובגוף שלישי. כדי לכתוב תסריט, צריך להתחיל לחשוב אחרת על כתיבה. התסריט צריך להיות ברור וקונקרטי כמה שניתן. זה הבסיס לסרט, וזה לא המקום למטאפורות. כלומר, כמובן שיש בקולנוע שימוש במטאפורות, אך בתסריט עצמו לא כותבים בצורה מטאפורית. לא ניתן לבמאי לנחש למה התכוונו. כותבים אך ורק דברים שניתן לצלם ולהקליט. את מה שאנו רוצים להעביר צריך לבטא בצורה ויזואלית או דרך סאונד. מחשבות, הגיגים ומטאפורות לא יוכלו להיכתב, בניגוד לפרוזה. בתסריט נצטרך למצוא לזה ביטוי ויזואלי.
דרך לדוגמא לבטא מחשבות בתסריטאות היא באמצעות voice over. הצופים שומעים קול של מספר/דמות בסרט מבלי שרואים את הדמות מדברת. זה קיים למשל ב"עקרות בית נואשות": קולה של הדמות שהתאבדה, מרי אליס, מלווה את הסדרה.
בניגוד לשחקנים, במאים וכו', התסריטאי בד"כ נשאר דיי אנונימי. הוא לא נהיה "סלבריטי". יש בזה קטע מתסכל לפעמים, וכפוי טובה.. אחרי הכול, התסריטאי יזם את הסרט, הוא כתב אותו. מצד שני, יש סיפוק עצום בכתיבת תסריט. התסריטאי הוא היוצר המקורי היחיד בכל התהליך עד להפקת התוצר המוגמר. הכול מתחיל ממנו.
בארץ יש הרבה במאי קולנוע שהם גם תסריטאים: שמי זרחין, שבי גביזון... בעוד שבטלוויזיה יש יותר הפרדה בין מקצוע התסריטאי לבין מקצוע הבמאי. לתסריטאי יש הרבה כוח בכתיבה לטלוויזיה.
תסריט=תיאור מילולי כתוב של התרחשות שניתן לצלם/להקליט אותה. כתוב בגוף שלישי ובזמן הווה. כאשר יש שינוי בחלל ו/זמן אנו בסצינה אחרת. כל סצינה חדשה מקבלת כותרת משלה.
הבמאי, השחקנים, הצלם יוצרים אינטרפטציה של התסריט. יש תסריטים מקוריים באינטרנט ויש שחזורים שלהם, מה שנקרא- transcripts. תמיד קיים פער בין התסריט לבין התוצאה המוגמרת של הסרט שנוצר בעקבות התסריט.
דקה של סרט, ככלל, זה עמוד תסריט. התסריט זו היצירה של התסריטאי, והיא כוללת בד"כ כ-100 עמודים. הכתיבה התסריטאית מאוד טכנית ומאוד מתוך מחשבה ויזואלית. בתסריט כל דבר שניתן לבטא בסרט ע"י תמונה עדיף על פני ביטוי ע"י מילים.
2 אסכולות לכתיבת תסריט:
1. לא להיכנס לתיאור של מצלמה, עדשות, תאורה וכו'.
2. התסריטאי הוא גם הבמאי של הסרט, ועליו לתאר גם תנועות מצלמה- לפחות בשלב הכתיבה. הבמאי לא חייב לציית לזה.
התסריט הוא אמצעי השיווק החזק ביותר לסרט. בפיצ'ינג, בהצגה של רעיון לסרט, השאלה המרכזית איתה יתמודד התסריטאי תהיה: "יש לך תסריט?" והתסריט עונה על השאלה האם זה עובד או לא. התסריט קובע במידה רבה אם סרט יופק. הכתיבה המביימת קצת מקלקלת את חווית הקריאה, לכן צריך להיזהר עם זה, לא להשתמש יותר מדיי במונחים טכניים שמוציאים מהאווירה של הסרט. למשל "אנחנו רואים", "אנחנו מגלים", ייקרא בצורה נעימה יותר מאשר "תקריב לפנים של __ (הדמות)".
shooting script- תסריט צילומים, באחריות הבמאי. מפרקים את התסריט לשוטים.
הכלי העיקרי של התסריטאי זו הסצינה.
גודל אות כותרת של הסצינה יהיה 15. סוג אות: אריאל. הכותרת מיושרת לימין.
בכותרת מציינים חוץ/פנים, מקום (למשל: חוף ים, ת"א), ויום/לילה.
אחרי הכותרת יש מרווח כפול. בגודל 13 יבוא תיאור מתומצת של מה רואים. אח"כ נכנסים לפירוט. למשל: שני הומלסים יושבים על החול ושותים וודקה.
אם לדמויות יש משמעות, יש לציין את שמותיהן. להיות קונקרטיים בתיאור שלהן. למשל: יאשה, 35, זיפים, חולצה פתוחה, קירח ומיקי, 41, ג'ינג'י, כרס, חולצה עם הדפס של סופרמן.
צעירה בת 16 מתקרבת אל השניים. היא נראית בת טובים. השניים מביטים בה המומים.
דיאלוג מתחיל בנק' טאב קבועה:

לא מזמן ידיד שלי ביקש ממני את החומר שסיכמתי בקורס הראשון שלקחנו יחד בתסריטאות, "תסריטאות למתחילים", שהועבר ע"י צביקה קרצנר. הופתעתי לגלות מחברת שמנוהלת לא רע בכלל! החלטתי להעלות כאן לבלוג את השיעורים, בתוספת דברים שלמדתי מהניסיון שלי ועצות שאני מקווה שיעזרו לתסריטאים מתחילים.
חשוב להדגיש שאני בעצמי בתחילת דרכי ב.. נקרא לזה, "עולם" הזה (אני פשוט שונאת את המילה "תעשייה", זה מעלה אצלי קונוטציות של מפעל). הגשתי כמה הצעות לקרנות והייתי בקשר עם מפיקים, אבל משהו קונקרטי עוד לא יצא לפועל. מי שקצת מנוסה בעניינים האלו יודע כמה ארוך התהליך יכול להיות, וכמה מפרך. וזה ללא קשר לותק. אבל כן- אני יוצרת צעירה מאוד, סיימתי את הקורס הראשון למתחילים לפני פחות משנה.
ועוד דבר! מאוד בוער לי להצליח, אבל אני גם מוכנה לאפשרות שיקחו כמה שנים עד שאראה משהו מתממש. מבחינתי הצלחה נמדדת לא רק בהאם תסריט הופק או לא, אלא גם באיכות של התסריט והאם התסריטאי יכול לחוש גאווה על כך שהוא כתב אותו.
חשוב לי לחזק את ידיהם של יוצרים לא מנוסים כמוני ולומר שלקבל את ה"הזדמנות הראשונה" זה מאוד קשה אם לא בלתי אפשרי: ברוב הפעמים לא ממש מקבלים הזדמנות כזאת אלא יותר יוצרים אותה (ואפילו דיי בכוח ובניג'וסים)- וזהו חלק לא מבוטל בעבודת התסריטאי, ואת החלק הזה לא מלמדים בלימודי תסריטאות. אסור להתייאש! נחישות והתמדה הם לדעתי מה שיובילו להצלחה ארוכת טווח. אתה יכול להיות היוצר הכי מוכשר בעולם, אבל אם תמהר להתייאש, לא תשרוד הרבה וה"עולם" לא יזכה כנראה לראות עד כמה אתה מוכשר.
אשתדל שבכל שבוע (אולי אפילו בתדירות גבוהה יותר, אם הזמן יאפשר) אפרסם כאן שיעור אחד. אז שווה לעקוב!