מכירים את התחושה הזאת לפעמים שאתם "תקועים"? או שאין לכם רעיון טוב? או לפחות לא מספיק טוב?
כמה שזה מוכר לי! השאלה איך לתת לדמיון שלכם לזרום, ולא לחסום אותו. הרבה פעמים אנשים פשוט חוסמים לעצמם, מבקרים את עצמם ופוסלים את היצירתיות שלהם. אני לא אומרת שלא צריך לעשות את זה, זה רצוי מאוד ואפילו חיוני לתהליך הכתיבה.
אבל בשלב ראשון, עוד לפני שרוצים ליצור משהו, בין אם זה סיפור, או תסריט או אפילו באמנויות אחרות שאינן כוללות כתיבה, לדעתי צריך בראש ובראשונה לדמיין. לתת לעצמך לדמיין. לפתוח את הראש ולנסות להשתחרר מעכבות. לאפשר לעצמך לחשוב על כל דבר, גם אם זה מופרך ולא-הגיוני. לראות למה מתחברים.
אפשר לקבל השראה ממה שקורה במציאות: הרי תמיד אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, וזה בהרבה מקרים נכון. תחשבו על זה ככה, כמעט לכל דבר שמדמיינים היה איזשהו תקדים במציאות. המציאות מספקת לנו שלל דרמות, מצבים קיצוניים, טרגדיות וקומדיות. גם אם זה לא לנו, אנחנו תמיד נתקלים בסיפורים מעניינים. ואפילו אם נלך לדמיון "לא מציאותי" כמו קיומם של דרקונים ומפלצות למיניהן, סביר מאוד שבטבע קיימים יצורים שלא מתרחקים מהם ולכן קל לנו לדמיין יצורים כאלה.
אפשר לקבל השראה מיצירות ספרותיות שונות: כמו שהמרצה שלי לקורס בסיסי בספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה אמר, "הכול כבר נכתב". למען האמת, לא שמעתי אותו אומר את זה, אלא כנראה קראתי את זה במחברת של מישהי שקראתי את סיכומי השיעור שלה. מה שיותר ממחיש לדעתי את הטענה ש"הכול כבר נכתב"... :) מצד אחד, זה קצת מדכא יצירה לחשוב ש"הכול כבר נכתב". המחשבה שעולה לפעמים היא, איך אני אהיה יצירתי ומקורי? ומצד שני, תמיד קיימות וריאציות שונות ומשונות ל*איך* דברים יכולים לקרות. הרעיון הבסיסי, הפרמיס, אולי יהיה דומה, אבל אם לא תצנזרו את עצמכם אולי תגלו שגם לכם יש משהו מעניין ומקורי לומר לגבי סיטואציות שכבר חוויתם ו/קראתם עליהם.
בהצלחה!