ולפעמים צריך לדעת גם לשים קצוץ

19.7.2010 16:34

הפעם אני אדבר על איך מקבלים ביקורת. זה נושא שיכול להיות כאוב ורגיש, אבל הוא לא חייב להיות כזה.
יש את הקלישאה הזאת שאומרת שליוצר צריך להיות עור של פיל. האם זה נכון? אני לא בהכרח מאמינה בזה. אני מבינה את האמירה הזאת כאילו שביקורת זה משהו שעלול לפגוע בנו, וצריך לפתח "עמידות" בפניה. אבל אז זה דיי מנטרל את כל הפואנטה של ביקורת, לא?
חשוב לדעת לקבל ביקורת בצורה מקצועית, ככלי לשיפור. הרבה פעמים עצם זה שמקבלים תגובה כלשהי, גם אם בחלקה היא שלילית, זה כבר סימן טוב. מה עדיף, לקבל התעלמות ממפיק ששולחים אליו תסריט? בוודאי שלא.
אבל... חשוב גם לדעת לשים קצוץ על דעות של אנשים שמביעים את דעתם (המיותרת, לדעתכם) למרות שהם ככל הנראה לא מבינים דבר בתחום. מי שמזלזל בכם ולא מספק ביקורת בונה- שלחו אותו לתהום הנשייה. דמיינו לכם טיפקס ותמחקו יפה-יפה את כל השטויות שהוא אמר.
צריך לדעת לחסום זלזול ויחס לא נאות שמגיע במסווה של ביקורת. ביקורת היא דבר שאמור להיות מקצועי וכך היא גם אמורה להתקבל אצל היוצר, אבל אם ה"ביקורת" באה בצורה מזלזלת ופוגעת והיא לא מקצועית- אין שום סיבה להתייחס אליה ברצינות. היחס צריך להיות בהתאם. ואוהו, לא חסרות "נשמות טובות" שינסו לערער לכם את הביטחון, לטעון שאין לכם סיכוי להצליח, להציע לכם להחליף עיסוק/תחביב ועוד כהנה וכהנה. התשובה שלי לכל אלה? תקפצו לי.
הדבר אמור במיוחד לאנשים שאמורים להאמין בכם ולעודד אתכם: אם זה ההורים, בן/בת הזוג, המורה בביה"ס, החברים הקרובים, המרצה באוניברסיטה, המדריך שלכם בתנועה ועוד. אם הם לא שם בשבילכם על מה שאתם מאמינים בו, וזה יכול להיות בכל תחום שאתם שואפים להצליח בו- אל תקשיבו לחרא שלהם! לפעמים דווקא האנשים שהכי קרובים אלינו יכולים להיות גם הכי הרסניים ולהשאיר שריטות שאח"כ מאוד קשה לרפא. חשוב לחסום אמירות שלא מקובלות עלינו.
בתור מתבגרת בתיכון הייתי דיי בודדה. לא השתלבתי בחברה, נחשבתי ל"חנונית" וכמעט מדיי יום מצאתי את עצמי לבד, ממש לבד. הוריי, לא רק שלא ממש עודדו או תמכו בי בקטע הזה, אלא אף הגדילו לעשות ותרמו לתחושת הבדידות בכך שהעירו לי שאני לא חברותית, שאני לא נחמדה, שקשה לסבול אותי ועוד אמירות בסגנון זה. טוב נו, כולם יודעים ש- parents say the dumbest things.
בכל אופן, את הדוגמא הזאת אני מביאה כדי להמחיש עד כמה האנשים הקרובים אלינו יכולים "לשים לנו רגל"- אפילו אם הדבר מנוגד לחלוטין לאינטרס שלהם. אסור אסור אסור לתת להם לעשות את זה! מזווית הראייה שלהם הכוונה אולי טובה: אולי זה מתוך נסיון לעזור, אולי הם רוצים להעיר על הכשלים מתוך תקווה שתמצאו דרך לפתור אותם. אבל הדרך שהם עושים את זה? על הפנים. תחשבו על ילד שמנמן שהוריו מעירים לו על הרגלי האכילה שלו, אבל אם זה נעשה בצורה חסרת רגישות- עלולים לדחוף אותו היישר לזרועות האנורקסיה/בולימיה.
בשורה התחתונה- מי ש"מצביע אי אמון" ולא מאמין בכם וביכולות שלכם, אל תאמינו לו. זה לא משנה כמה נכשלתם אולי בעבר, אתם חייבים להמשיך לחתור לכיוון ההצלחה ולא להתייאש. יש לי, יש לי! עוד דימוי יפה (חשבתי עליו ממש עכשיו!): הספינה שלכם טבעה ואתם ועוד בחור הניצולים היחידים ועכשיו אתם צריכים איכשהו להגיע לחוף מבטחים. אתם מתחילים לשחות. הבחור צועק לכם שהיבשה רחוקה (בפועל אין לו מושג, כן?). שחבל על המאמץ. שתוותרו, אין לכם סיכוי אתם לא תחזיקו מעמד.
מה תעשו? תפסיקו לשחות? או שתגידו לעצמכם בלב "שהאידיוט הזה יפסיק כבר לקשקש, מצדי שהוא יטבע אבל אני מתכוון להגיע לחוף ויהי מה"? אצלי זו האופציה השנייה, וגם אין לי בעיה להגיד לאידיוט שהוא אידיוט בפניו, במקרה הצורך :)
איך לא מתייאשים? זו העבודה הכי קשה. מה שאני מוצאת שעוזר לי זה ממש לדמיין בצורה מוחשית איך אני מגיעה לנקודה שאני רוצה להיות בה. גם הרצון להוכיח למי שלא מאמין בי הוא מדרבן דיי חזק. אני מאוד מאמינה במשפט "ההצלחה היא הנקמה הטובה ביותר". ובואו נודה בזה, לכולנו יש איזה mortal enemy שאנחנו מפנטזים להתנקם בו, הרוזן ממונטה כריסטו סטייל. אין מה לעשות, עם כל זה שזה אולי רגש "לא בריא" יצר הנקמה זה דבר שקיים בתוכנו, אז למה לא לנצל אותו כדי לדחוף למקום טוב?
ולסיום, תרגיל: כתבו מונולוג. הגעתם לנקודת הצלחה בלתי רגילה (זכיתם בפרס נובל, קיבלתם עובד מצטיין, התקבלתם לעבודה שרציתם- כל אחד והנקודה הזו שהוא שואף אליה), ואתם עומדים מול מישהו שתקופה ארוכה לעג לכם, לא האמין בכם, ניסה להוריד אתכם. זה מונולוג שבו אתם שופכים את הכול ואומרים לו כמה הוא טעה. אתם מציינים את ה-כ-ו-ל. כל מה שעברתם, כל החרא, אתם עכשיו עם ידכם על העליונה וחשוב לכם להעביר לו את זה.
תענוג, נכון? :))

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

כתבת מגילה..למי יש כח לקרוא את כל זה..

שמעתי שמגיע לך מזל טוב על הקטנצ'יק למרות שטרם נולד

שנה טובה ולידה קלה (בהמשך..)

Dana אמר/ה...

טוב, לפחות זה לא באשורית! זו קטנצ'יקית ותודה :)

הוסף רשומת תגובה