חזרה על הסוס

29.11.2010 15:20

וואו, המון זמן לא כתבתי כאן. היו כמה פעמים שהתחלתי ואז נעצרתי ומחקתי. פשוט, באופן מילולי, לא היו לי מילים. אני מקווה להחזיר לעצמי את היכולת לכתוב. אז זה בעצם נסיון עכשיו.
אז מה חדש אצלי? אני בהריון, כמעט בחודש תשיעי כבר. אם מישהו היה אומר לי לפני זה שאני אתעסק כל היום במחשבות על הורות ועל טיפול בתינוקות וכל הדברים האלה, הייתי מתפקעת מצחוק ואומרת "אין סיכוי" אבל מה לעשות, כן כן כנראה שאני לא כזאת בלוק של לבנים כמו שחשבתי. אני הרבה יותר רגישה עכשיו, בוכה אפילו מפרסומות (!) ומצפייה במאסטר שף, והשאפתנות שלי דיי נדחקה הצידה.
ועדיין.. לומר שאני לא מאוכזבת מזה שקצת ויתרתי לעצמי לאחרונה ומזה שלא כתבתי כלום כבר כמה חודשים, זה יהיה שקר גס ולא יצירתי במיוחד (שזה סוג השקרים הכי גרוע, אם משקרים לפחות שזה יהיה מעניין). אני לא יכולה להפיל את זה על ההריון כי גם עם הבדיקות והסידורים היה לי המון זמן פנוי ועדיין יש לי. אני בזאת נשבעת שמה שלא יהיה, אני לא אהיה מהאמהות האלה שאומרות "נכנסתי להריון אז כבר לא יצא.." לא!!! הריון זה לא תירוץ להפסיק את החיים, וזה לא אשמת אף אחד שאני עצלנית מפונקת שמעדיפה לראות שטויות בטלוויזיה מאשר לנסות ליצור טלוויזיה בעצמי. האחריות עליי. פשוט ירדתי קצת מהסוס, כנראה.. אולי איבדתי מוטיבציה. זה עצוב. עוד שנייה אני אבכה (לא, לא באמת. רק פרסומות מפגרות גורמות לי לבכות כנראה, לא אשכרה התסכול האמיתי והמוחשי מאוד מחוסר הצלחה).
ועדיין לא יהיה נכון להציג את זה שלא עשיתי כ-ל-ו-ם לאחרונה: הייתי בחו"ל דיי הרבה, נפתחתי קצת לחוויות חדשות ולמדתי עוד קצת על עצמי. ובחודשים האחרונים נחשפתי להמון המון סיפורים מעניינים. מהחיים. אני לא בטוחה איך זה עובד במוח האנושי, אם אנחנו פשוט כמו זיכרון של מחשב שמסוגל לאחסן את כל הסיפורים האלה ויום אחד לעשות להם איזשהו עיבוד ולהוציא מזה משהו, אבל מדיי פעם עולים בי שביב פה ושביב שם. אולי איכשהו זה עוזר.
עוד משהו שאני חייבת להוציא זה שקצת נמאס לי מהארץ (כאשר המילה "קצת" מהווה עידון של כמה וכמה רמות..). נמאס מהאקלים, נמאס מהבעיות, נמאס מהחדשות, נמאס מהקושי... פשוט נמאס. אני לא משלה את עצמי שבחו"ל בהכרח קל יותר, אבל בואו נגיד פשוט שמהארץ הזאת רוויתי. הבנתי את הפרינציפ, ואני לא בטוחה שזה בשבילי. אולי אני פשוט אוהבת את ההרגשה הזאת של זרות שקיבלתי בחו"ל. אהבתי את הרעיון שיכולה להיות לי התחלה חדשה: לוח חלק אולי עם מבטא ועם קשיי הסתגלות, אבל הזדמנות לצאת מהמסגרת היחסית נוחה שלי ולהאבק על משהו שבסופו של דבר יהיה לי טוב יותר.. ואולי גם למשפחה שלי.
אני קוראת את מה שכתבתי עכשיו ומזהה שככה נשמע בן אדם קצת ממורמר (כאשר המילה "קצת" שוב מהווה עידון מנומס ואירופאי ל"הרבה")... אז אולי אני ממורמרת. אבל זה בדיוק הקטע בארץ, כבר נראה שכל אחד ממורמר כאן על משהו, וכל אחד מעביר את המרמור הזה למישהו אחר- צועק או נדחף, וזה פשוט מעגל ענקי של מרמור שעובר מאחד לשני ומתפשט כמו נגיף. טוב, אני אפסיק לפני שאתחיל לדכא את עצמי... אני פשוט רוצה שהילדה שלי תוכל להיות תמימה, אני רוצה שהיא תרגיש שהיא יכולה לעשות הכול ושזה יהיה נכון. אני רוצה שהיא תגדל במקום שחורף זה חורף! שסתיו זה סתיו (ולא קיץ), קיץ זה קיץ (ולא שם נרדף לסאונה) ואביב- זה אביב (ולא קיץ)... שהאנשים חמים לא רק במובן שחם להם והם מזיעים.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה