יש לי בעיה רצינית: ברגע שטוב לי "מדיי", אני מתחילה לדבר בצורה דיי בנאלית. לומר משפטים כאלה שחוקים כמו: "תחשוב טוב ויהיה טוב", "להיות שלילי זה דבר שלילי". ובדיעבד אני רואה את זה וחושבת על עצמי what an asshole!
הרי כשאני בדכאון וכשלא הולך אז זה ממש מעצבן אותי שאומרים לי דברים כאלה. כשרע מדיי אז לא חושבים בצורה הגיונית ולא מצליחים לראות מה נכון. וכל האנשים השמחים שלא מצליחים לראות מעבר לשמחה הרגעית שלהם פשוט תקועים בפרצוף כמו נעץ על לוח שעם, מזכירים לך את הסבל שלך.
אז בזמן האחרון אני מתחברת יותר ויותר עם אנשים שחשבתי בהתחלה שפשוט עשו מהדכאון שלהם דרך חיים. האמת היא שלא בדיוק חשבתי את זה. גם לא בדיוק חשבתי על זה. הייתי בעיקר מרוכזת בדכאון שלי כשהכרתי אותם. הכול קרה ממש במקרה, כמו כל דבר אצלי בעצם כשאני חושבת על זה. נדמה לי שאני מתכננת הכול אבל אולי האמת היא שהכול זה צירוף מקרים אחד גדול ופשוט צריך לדעת לא לפספס דברים חשובים.
איך זה התחיל? הייתי בתקופה כזאת רעה וחשבתי שאולי גם הם בתקופה רעה, רק שהם מתמודדים אחרת ממני. הם היו מאוד נבזיים אליי בהתחלה אבל ראיתי כבר מעבר לזה, ראיתי שהם בעצם דיי מדוכאים. חשבתי שאם רק אשים בצד שנייה את האגו שלי אני אגיע לדברים מעניינים. אני אראה אותם כמו שהם באמת. אולי גם רציתי לראות איך אני נראית מהצד, להבין דרכם את עצמי. הם דיי פסיביים (כמובן שפסיביות היא דבר יחסי, כן?) וחלקם אפילו לא מצליחים לעשות דברים פשוטים ולתפקד "נורמלי" (כמובן שנורמליות היא דבר יחסי גם כן).
אם להיות כנה לגמרי, אז זה היה קצת כמו בסרטים, יש את הקלישאה הזאת של הפרוטגוניסט, הדמות הראשית שבהתחלה המניעים שלה לא הכי טהורים, היא אולי קצת נצלנית. היא חושבת בעיקר על עצמה ועל האינטרסים שלה. אבל לאט לאט היא קצת מתאהבת באנשים שהיא "הערימה" עליהם. יא אללה, אני קלישאה מהלכת..
אבל האמת היא לא בדיוק זו. האמת היא שעדיין יש לי אינטרסים. האמת שלכולם יש אינטרסים, רק שחלקנו לא מודעים לזה. אם אני מפרקת את זה, אז לכאורה עדיין יש לי אינטרס ללמוד מהם ואולי גם ללמד אותם קצת, לעזור להם. ואם להיות לגמרי כנה (לעזאזל, אולי יותר מדיי כנה!) אולי גם להרגיש טוב יותר עם עצמי. אבל הדבר הכי טוב קורה כשכבר לא זוכרים מה האינטרסים שלנו היו. זה הרגע שבו אמיתיים, לדעתי. וכל מה שאמרתי עכשיו- הפירוק, הניתוח, המחשבות- זה אולי בעצם סוג של מסיכה. להצדיק לעצמי למה אני עושה את מה שאני עושה.
האמת היא שאני פשוט לא יודעת מה האמת.
וזהו, אני מקווה שהוצאתי את הקלישאות מהמערכת, כמו שאומרים. כן, גם המשפט האחרון הוא קלישאה :)